רַב חִסְדָּא וְרַב שֵׁשֶׁת כִּי פָּגְעִי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי — רַב חִסְדָּא מִרַתְעָן שִׂיפְווֹתֵיהּ מִמַּתְנְיָיתָא דְּרַב שֵׁשֶׁת, וְרַב שֵׁשֶׁת מִרְתַע כּוּלֵּיהּ גּוּפֵיהּ מִפִּלְפּוּלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא.

The Gemara relates that when Rav Ḥisda and Rav Sheshet would meet each other, Rav Ḥisda’s lips would tremble from the teachings of Rav Sheshet. Rav Sheshet’s fluency and expertise were such that Rav Ḥisda would be filled with awe in his presence. For his part, Rav Sheshet’s entire body would shake from Rav Ḥisda’s sharpness, i.e., from his brilliant, analytical mind.

Rav Sheshes was blind so his main method of study was obviously oral and through review.  This is why Rav Chisda was so afraid of his expertise in beraisos and mishnayos.  More interesting lessons can be found in the Pesach Enayim’s peshat on Bava Kama 30a

ת"ר חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן ומעמיקים להן ג' טפחים כדי שלא יעכב המחרישה

The Sages taught: The early pious people would conceal their thorns and their pieces of glass in their fields, and would dig to the depth of at least three handbreadths in order to bury them, so that they would not obstruct the plow.

רב ששת שדי להו בנורא רבא שדי להו בדגלת

The Gemara relates: Rav Sheshet would toss his thorns into fire, so they would not cause damage to others. Rava would toss them into the Tigris [Diglat] River.

Pesach Eynayim ibid:

ת"ר חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם וכו'. אפשר לרמוז במאמר זה דרך רמז כי הן האדם זמנין דבטל מהתורה לפום צערא בבא אליו דואג היש משכיל על כן יאמרו תורתו של דוא"ג אינו אלא מן השפה ולחוץ כי לבו בל עמו ויהי הצע"ר לסגו"ר לבו. ועוד נודע דאם יש באדם מעלות המדות ומושב"ח ועומ"ד את עולותי"ו ואת שלמי"ו יזוח לבו עליו. וידוע כי שדה כינוי לתלמוד כמו שפירשו רז"ל בכמה מקומות שדרשו שדה על התלמוד. ואפשר שזהו הרמז חסידים הראשונים היו מצניעין קוצותיהם פירוש צעריהם ודאגות שהם כקוצין. וגם זכוכיותיהם פירוש שבחיהם שמאירים ומזהירים כזכוכית לבנה אשר שתים הנה חבילי טרדי"ן לבלבל דעתו מעבודת ה'. ברם הני חסידי קמאי היו מצניעין מחשבותם אלו בתוך שדותיהם שהיו עוסקים בתלמוד הנקרא שדה בכל כחם. ומעמיקים להם ג' טפחים כנגד הרהור ומחשבה הפחותה מהרהור ורעותא דלבא הקלה מהכל המה בצדקתם עבדו להן זרזי"ם להעמיק ולפנות מחשבות אלו מצער או שבח כדי שלא יעכב המחרישה כלומר שמחשבה בצער או בשבח מועלת ומעכבת המחרישה פירוש עומק העיון בשדה אשר ברכו ה' הוא התלמוד והם מצניעין אותם כדי שלא יעכב המחרישה עיון הקדוש שדרכו לחרוש בשדה התלמוד:

רב ששת שדי להו בנורא. כלומר שיש תקון לאשר בנקל לא יוכל לפנות לבו ממחשבות אלו בעצה אחת והיא לשנות אופן תלמודו שאם עיקר למודו שהוא רגיל בו הוא למהדר אתלמודיה בלי פלפול בבא אליו מחשבות אלו יכנס בפלפול עמוק וממילא בטלי להו המחשבות. ואם הרגלו הוא יום יום בעומק העיון ופלפל"א אריכתא. זה יעצור המחשבה בלמוד אגדה המושכת הלב כמים ויתבטלו המחשבות אשר בשנותו את טעמו לסדר לימוד חדש חדת היא ליה נותן לבו בדבר החדש ומתבטלין המחשבות. ואפשר שזה רמז רב ששת שדי להו בנורא דרב ששת היה סגי נהור ורוב לימודו למהדר תלמודיה והיה סיני וכמ"ש רב חסדא מרתע כוליה גופיה ממתניתיה דרב ששת ורב ששת מרתע כוליה גופיה מפלפוליה דרב חסדא וכיון דרב ששת היה סיני והרגלו לחזור משנתו להכי שדי להו למחשבות אלו בנורא כלומר בעיון עמוק נמשל לאש כמ"ש נהירנא כי הוו נפקי זקוקים דנורא מפומיה דרבי וכן רב ששת עייל נפשיה בעיון עמוק לבטל מחשבות חיצוניות וזה רמז באומרו רב ששת שדי להו בנורא. כל קבל דנא רבא שהיה רוב עסקו בפלפול וכמ"ש הויות דאביי ורבא ואמרו פ"ב דבתרא בישרא שמינא בי רבא ע"ש ובפירש"י שדי להו בדגלת רמז לאגדה הנמשלת לנהר מים המרחבת לבו של אדם שלא כהרגלו למען יתבטלו המחשבות

The Pesach Enayim is saying that the Gemara in Bava Kama is a metaphor referring to distractions that come up when trying to study. The thorns were disturbing and depressing thoughts, while the pieces of glass were arrogant thoughts.  The first line of the device is try to bury them deep within the "field of Talmud study".  However, is that effort was not successful, Rav Sheshes  proposed that one simply burn the “thorns”, representing changing the mode of study in order to be more easily motivated and not distracted.

Thus, Rav Sheshes, Who was blind and necessarily did much of his learning through repetition and memorization, when he could not concentrate, would go deep into analysis because that would be a change in mode of study and therefore be motivating by its newness and Novelty. On the other hand, Pesach Enayim Recommends for someone whose normal mode of study is deep analysis, that he changes mode to something lighter such as studying Aggadah.  This is represented by what Rava says about throwing the Thorns into the river. The river represents Broad and wavy and engaging aggadah.

As I've mentioned in other discussions about the Daf, it is important to recognize that the rabbis were realistic about human limitations and if a person is having difficulty studying and concentrating, it is perfectly reasonable to change topics and mode of study.  Being overly perfectionistic and exacting is a poor strategy at times.

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Eruvin 67

Translations Courtesy of Sefaria

Check Out My Youtube Channel!

https://www.youtube.com/channel/UC0l_fqDHwfxWIliEPulZbUA?view_as=subscriber