אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁתָה רְבִיעִית יַיִן — אַל יוֹרֶה. אָמַר רַב נַחְמָן: לָא מְעַלְּיָא הָא שְׁמַעְתָּא, דְּהָא אֲנָא כֹּל כַּמָּה דְּלָא שָׁתֵינָא רְבִיעֵתָא דְּחַמְרָא — לָא צִילָא דַּעְתַּאי.

However, Rav Naḥman did not give his approval to all of Rav Yehuda’s rulings, as Rav Yehuda said that Shmuel said: If one drank a quarter-log of wine, he may not issue a halakhic ruling, as the wine is liable to confuse his thinking. With regard to this second statement, Rav Naḥman said: This halakha is not excellent, as concerning myself, as long as I have not drunk a quarter-log of wine, my mind is not clear. It is only after drinking wine that I can issue appropriate rulings.

From here we see an idea that though it is important to abstain from bacchanalia, in an appropriate context being joyful and drinking a bit as well can help gladden the heart and therefore broaden the mind. Rav Tzadok HaCohen speaks of this concept in several places:

פרי צדיק פרשת נשא

וכמו דאיתא במדרש (במדרש רבה פ' י"א) יברכך בממון ודייקא שיהיה בכח התורה ועל זה גמר אומר וישמרך כי נצרך שמירה להעושר שלא יבטלנו מד"ת כש"נ ורם לבבך ושכחת וגו' וכן ביקש שלמה המלך ע"ה ועושר אל תתן לי פן אשבע וכחשתי וגו' רק שהעשירות יהיה סבה להשכל וידוע אותי כענין עשירות של האבות הקדושים כש"נ ואברם כבד מאוד במקנה בכסף וזהב. וביצחק כי גדל מאוד שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך. וכענין שמצינו בר' נחמן חתנא דבי נשיאה שהיה נוסע בגוהרקא דדהבא. ואמר ע"ע כמה דלא שתינא רביעית יין לא צלאי דעתאי (עירובין ס"ד.) ודלא אכילנא בשרא דתורא. מפני שהיה רואה בעצמו שנצרך לו העשירות להרחבת דעתו לבוא מזה לבחינת השכל וידוע אותי כנ"ל.

פרי צדיק פסח כ״ט

ובגמ' (יומא עה.) כל הנותן עינו בכוסו כל העריות כולן דומות עליו כמישור, ולהיפך זכה משמחו כששותה היין לצורך ד"ת כמ"ש ר"נ (עירובין סד.) עד דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילאי דעתאי, מועיל היין לישר הלב שיהיה לו לב א' לאביו שבשמים, ישרים לשמחה דכ' לישרי לב שמחה (תענית טו.),

There also are several Gemaras on the next daf that praise the value of wine:

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כׇּל הַמִּתְפַּתֶּה בְּיֵינוֹ — יֵשׁ בּוֹ מִדַּעַת קוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּרַח ה׳ אֶת רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ וְגוֹ׳״.

Rabbi Ḥanina said: Whoever is appeased by his wine, i.e., whoever becomes more relaxed after drinking, has in him an element of the mind-set of his Creator, who acted in a similar fashion, as it is stated: “And the Lord smelled the sweet savor, and the Lord said in His heart, I will not again curse the ground any more for man’s sake” (Genesis 8:21). As it were, God acted more favorably toward His creatures after He was appeased with the smell of the burnt offerings. Smell can be as potent as drinking or eating itself.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא: כׇּל הַמִּתְיַישֵּׁב בְּיֵינוֹ — יֵשׁ בּוֹ דַּעַת שִׁבְעִים זְקֵנִים. ״יַיִן״ נִיתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת, וְ״סוֹד״ נִיתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת. נִכְנַס יַיִן — יָצָא סוֹד.

Rabbi Ḥiyya said: Anyone who remains settled of mind after drinking wine, and does not become intoxicated, has an element of the mind-set of seventy Elders. The allusion is: Wine [yayin spelled yod, yod, nun] was given in seventy letters, as the numerological value of the letters comprising the word is seventy, as yod equals ten and nun equals fifty. Similarly, the word secret [sod spelled samekh, vav, dalet] was given in seventy letters, as samekh equals sixty, vav equals six, and dalet equals four. Typically, when wine entered the body, a secret emerged. Whoever does not reveal secrets when he drinks is clearly blessed with a firm mind, like that of seventy Elders.

אָמַר רַבִּי חָנִין: לֹא נִבְרָא יַיִן אֶלָּא לְנַחֵם אֲבֵלִים וּלְשַׁלֵּם שָׂכָר לָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְגוֹ׳״.

Rabbi Ḥanin said: Wine was created only in order to comfort mourners in their distress, and to reward the wicked in this world so they will have no reward left in the World-to-Come, as it is stated: “Give strong drink to him that is ready to perish, and wine to the bitter of soul. Let him drink, and forget his poverty, and remember his misery no more” (Proverbs 31:6). “Him that is ready to perish” refers to the wicked, who will perish from the world, while “the bitter of soul” denotes mourners.

אָמַר רַבִּי חָנִין בַּר פָּפָּא: כׇּל שֶׁאֵין יַיִן נִשְׁפָּךְ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ כַּמַּיִם — אֵינוֹ בִּכְלַל בְּרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ״. מָה לֶחֶם שֶׁנִּיקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר — אַף מַיִם שֶׁנִּיקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וּמַאי נִיהוּ — יַיִן, וְקָא קָרֵי לֵיהּ מַיִם.

Rabbi Ḥanin bar Pappa said: Anyone in whose house wine does not flow like water is not yet included in the Torah’s blessing, as it is stated: “And He shall bless your bread and your water” (Exodus 23:25). The water mentioned in this verse actually refers to wine, as learned in the following manner: Just as bread is something that may be purchased with second-tithe money, i.e., one is permitted to buy bread with money used to redeem second-tithe, so too the word water in the verse is referring to a liquid that may be purchased with second-tithe money. And what is that? It is wine, as one may buy wine with second-tithe money, but one may not buy water; and nevertheless, the verse calls it “water.”

65bס״ה ב

אִי נִשְׁפָּךְ בְּבֵיתוֹ כַּמַּיִם — אִיכָּא בְּרָכָה, וְאִי לָא — לָא.

This teaches that if wine flows in a person’s house like water, there is a blessing, but if not, there is no blessing.


Rambam (Shemoneh Perakim 5) speaks of the importance of sometimes relieving and refreshing to mind through artistic and aesthetic endeavors:

וכשישים האדם כוונתו אל זה הענין יבטל מפעולותיו ויחסר ממאמריו הרבה מאד, כי מי שיכוין אל זה הענין לא יתעורר לפתח הכלים בזהב או לעשות רקום זהב בבגדיו, האלהים אם לא יכוין בזה להרחיב נפשו כדי שתבריא, וירחיק ממנה חליה עד שתהיה בהירה זכה לקבל החכמות, והוא אמרם (ז"ל) דירה נאה ואשה נאה ומטה מוצעת לתלמידי חכמים, כי הנפש תלאה ותעכר המחשבה בהתמדת עיון הדברים העכורים כמו שילאה הגוף בעשות המלאכות הכבדות עד שינוח וינפש ואז ישוב למזגו השוה, כן צריכה הנפש גם כן להתעסק במנוחת החושים כעיון לפתוחים ולענינים הנאים עד שיסור ממנה הליאות, כמו שאמרו כי חלשי רבנן מגירסא, ויחשוב שעל זה הצד לא יהיו אלה רעות ולא מעשה הבל ר"ל עשית הפתוחים והציורים בבניינים ובכלים ובגדים:

If man has this as his ideal, he will dispense with many of his customary deeds, and refrain from a great deal of ordinary conversation. He who follows this line of conduct will not trouble himself with adorning his walls with golden ornaments, nor with decorating his garments with golden fringe, unless it be for the purpose of enlivening his soul, and thus restoring it to health, or of banishing sickness from it, so that it shall become clear and pure, and thus be in the proper condition to acquire wisdom. Therefore, our Rabbis of blessed memory say, (Shabbat 25b) "It is becoming that a sage should have a pleasant dwelling, a beautiful wife, and domestic comfort"; for one becomes weary, and one's mind dulled by continued mental concentration upon difficult problems. Thus, just as the body becomes exhausted from hard labor, and then by rest and refreshment recovers, so is it necessary for the mind to have relaxation by gazing upon pictures and other beautiful objects, that its weariness may be dispelled. Accordingly, it is related (Shabbat 30b) that when the Rabbis became exhausted from study, they were accustomed to engage in entertaining conversation (in order to refresh themselves). From this point of view, therefore, the use of pictures and embroideries for beautifying the house, the furniture, and the clothes is not to be considered immoral nor unnecessary.

ודע שזאת המדרגה היא מדרגה עליונה מאד וחמורה לא ישיגוה אלא מעט ואחר הרגל גדול מאד, וכשיזדמן מציאות אדם שזהו ענינו איני אומר שהוא למטה מהנביאים ר"ל שישמש כחות נפשו כולם, ושישים תכלית ידיעת השם ית' לבד ולא יעשה מעשה גדול או קטון, ולא ידבר דבר אלא שהפועל ההוא או הדבר ההוא מביא למעלה או למה שמביא אל מעלה והוא יחשוב וישתכל בכל פועל ותנועה ויראה אם יביא אל התכלית ההיא או לא יביא ואז יעשהו:

Know that to live according to this standard is to arrive at a very high degree of perfection, which, in consequence of the difficulty of attainment, only a few, after long and continuous perseverance on the paths of virtue, have succeeded in reaching. If there be found a man who has accomplished this that is one who exerts all the faculties of his soul, and directs them towards the sole ideal of comprehending God, using all his powers of mind and body, be they great or small, for the attainment of that which leads directly or indirectly to virtue I would place him in a rank not lower than that of the prophets. Such a man, before he does a single act or deed, considers and reflects whether or not it will bring him to that goal, and if it will, then, and then only, does he do it.

וזהו אשר בקש ממנו ית' שנכוין אליו באמרו ואהבת את י"י אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, ר"ל בכל חלקי נפשך שתעשה תכלית כל חלק ממנה תכלית אחת והוא לאהבה את י"י, וכבר הזהיר הנביא ע"ה על זה הענין גם כן ואמר בכל דרכיך דעהו, ופירשו חכמים ואמרו אפילו לדבר עבירה ר"ל שתשים לפועל ההוא תכלית והוא האמת אע"פ שיש בו עבירה מצד אחד, וכבר כללו חכמים ע"ה זה הענין כלו בקצרה במלות מועטות מורות על כל זה הענין הוראה שלימה מאד עד שאתה כשתבחן קוצר המלות איך ספרו זה הענין הגדול העצום כלו אשר חברו בו חבורים ולא השלימוהו, תדע שנאמר בכח אלהי בלא ספק, והוא אמרם בצואותיהם וכל מעשיך יהיו לשם שמים, וזה הוא הענין אשר ביארנוהו בזה הפרק, וזה שיעור מה שראינוהו ראוי לזכרו הנה לפי זאת ההקדמה:

Such striving does the Almighty require of us, according to the words, (Deuteronomy 6:5) "Thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thy might", that is, with all the faculties of thy soul, each faculty having as its sole ideal the love of God. The prophets, similarly, urge us on in saying, (Proverbs 3:6) "In all thy ways know Him", in commenting upon which the sages said, (Berachot 63a) "even as regards a transgression (of the ritual or ceremonial law)," meaning thereby that thou shouldst set for every action a goal, namely, the truth, even though it be, from a certain point of view, a transgression. The sages of blessed memory, too, have summed up this idea in so few words and so concisely, at the same time elucidating the whole matter with such complete thoroughness, that when one considers the brevity with which they expressed this great and mighty thought in its entirety, about which others have written whole books and yet without adequately explaining it, one truly recognizes that the Rabbis undoubtedly spoke through divine inspiration. This saying is found among their precepts (in this tractate), and is, (Pirkei Avot 2:12) "Let all thy deeds be done for the sake of God". This, then, is the thought we have been dwelling upon in the present chapter, and what we have said must be considered sufficient for the needs of this introduction.

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Eruvin 64

Translations Courtesy of Sefaria


For Video versions of this click here, and look for title and daf.  

Translations Courtesy of Sefaria