Who are צדוקים ובייתוסים and how are they different?

Mishna Avos 1:3

אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:

Antigonus a man of Socho received [the oral tradition] from Shimon the Righteous. He used to say: do not be like servants who serve the master in the expectation of receiving a reward, but be like servants who serve the master without the expectation of receiving a reward, and let the fear of Heaven be upon you.

Avos Drav Nasan 5:2

אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו והיו שונים לתלמידים ותלמידים לתלמידיהם עמדו ודקדקו אחריהן ואמרו מה ראו אבותינו לומר [דבר זה] אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית אלא אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם [אחר] ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך. עמדו ופירשו מן התורה ונפרצו מהם שתי פרצות צדוקין וביתוסין צדוקים על שום צדוק ביתוסין על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם שלא היתה דעתן גסה עליהם אלא צדוקים אומרים מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעוה״ז ובעוה״ב אין להם כלום:

Antigonus, a man of Sokho, had two students who were studying his words. They would then teach them to other students, who would then teach them to yet other students. Those students then questioned what they had learned and said: Why did our fathers say [such a thing]? Is it possible that a worker should labor all day and not receive his compensation in the evening? If our fathers had known that there was [another] world, and that the dead would be revived, they would not have said this. So they decided to separate from the way of the Torah. Two factions emerged from them: the Sadducees and the Baitusees. The Sadducees (Tzadukim) were called that because of Tzadok, and the Baitusees because of Baitus. And they would make a point of always using gold and silver things, not because they were so enamored of them, but because they said: The Pharisees have a tradition that they will deny themselves in this world. Yet in the next world they will have nothing!

Rambam commentary on Mishna:

פרס יקרא הגמול אשר יגמל האדם ממי שאין לו טובה עליו אבל יעשה זה על דרך החסד והחנינה כמו שיאמר אדם לעבדו או לבנו הקטן או לאשתו עשה לי כך וכך ואתן לך דינר או שנים זהו ההפרש אשר בין פרס לשכר כי השכר הוא שינתן בדין ואמר זה החסיד שאתם לא תעבדו הש"י ע"מ שייטיב לכם ויגמלכם חסד ותקוו לגמול ותעבדוהו בעבורו ואמנם עבדוהו כעבדים שאינם מקוים להטבה ולא לגמילות חסד רצה בזה שיהו עובדין מאהבה כמו שאמרנו בפרק י' מסנהדרין ואם כל זה לא פטרן מן היראה ואמר עם היותכם עובדים מאהבה לא תניחו היראה לגמרי ויהי מורא שמים עליכם כי כבר בא בתורה המצוה ביראה והוא אמרו את ה' אלהיך תירא ואמרו החכמים עבוד מאהבה עבוד מיראה ואמרו האוהב לא ישכח דבר ממה שצוה לעשותו והירא לא יעשה דבר ממה שהוזהר מעשותו כי ליראה מבוא גדול במצות לא תעשה וכ"ש במצות השמעיות והיו לזה החכם שני תלמידים שם האחד צדוק ושם השני ביתוס וכאשר שמעו שאמר זה המאמר יצאו מלפניו ואמר האחד לחברו הנה הרב אמר בפירוש שאין לאדם לא גמול ולא עונש ואין תקוה כלל כי לא הבינו כונתו וסמך האחד מהן ידי חברו ויצאו מן הכלל והניחו התורה. התחברה לאחד כת אחת ולחברו כת אחרת וקראום החכמים צדוקים וביתוסים וכאשר לא היו יכולים לקבץ הקהלות לפי מה שהגיע להם מן האמונה שזאת האמונה הרעה תפריד הנקבצים כ"ש שלא תקבץ הנפרדים נטו להאמין הדבר שלא יכלו לכזבו אצל ההמון שאילו היו מוציאין אותו מפיהם היו הורגין אותם ר"ל דברי תורה ואמר כל אחד לסיעתו שהוא מאמין בתורה וחלק על הקבלה שאינה אמתית וזה לפטור עצמם מן המצות המקובלות והגזרות והתקנות אחר שלא יכלו לדחות הכל הכתוב והמקובל ועוד שהתרחב להם הדרך לפירוש כי לאחר ששב הפי' בבחירתם היה יכול להקל במה שירצה ולהכביד במה שירצה כפי כונתו אחר שאינו מאמין כלל בעיקר ואמנם בקשו דברים המקובלים אל קצת בני אדם לבד ומאז יצאו אלו הכתות רעות ויקראו באלו הארצות ר"ל מצרים קראים ושמותם אצל החכמים צדוקים ובייתוסים והם אשר התחילו להשיב על הקבלה ולפרש כל הפסוקים כפי מה שיראה להם מבלתי שישמעו לחכם כלל הפך אמרו יתברך על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל:

A reward (pras) is what one calls a benefit that is granted to a person by someone who does not gain from him, but [rather] does it by way of kindness and grace. [It is] like when a man tells his servant or his young son or his wife, "Do such and such and I will give you a dinar or two." That is the difference between a reward and a wage (sachar), since a wage is that which is given by [way of an] obligation. And this pious one said that you should not serve God, may He be blessed, in order that He will do good to you and benefit you with kindness and that you should hope for the benefit and serve Him for its sake. Indeed, serve Him like servants that are not hoping for endowment or the giving of kindness. He meant with this that they should serve Him from love, as we said in Chapter Ten of Sanhedrin. And nonetheless, he did not exempt us from fear [of God]. And [so] he said, "Even as you serve from love, do not discard fear completely, 'and may the fear of Heaven be upon you.'" As the commandment of fear has already come in the Torah, and that is its stating (Deuteronomy 6:13), "Fear the Lord, your God." And the sages said (Yerushalmi Berakhot 9:7), "Serve from love, serve from fear," and they said that the one who loves will not forget a thing from that which he was commanded to do, and the one who fears will not do what he was warned from doing - as fear is a great pathway with the negative commandments, and all the more so, with the rational commandments. And this sage had two students - one whose name was Tsadok and one whose name was Beitos. And when they heard him say this statement, they went out from in front of him and one said to his fellow, "Behold, the teacher said explicitly that there is no benefit and punishment for a person and there is no hope at all" - as they did not understand his intention. And one strengthened the hand of his friend and they exited the group and left the Torah. One group connected itself to one and another group to his fellow. And the sages called them Sadducees and Boethusians. But when they could not gather congregations due to that which follows from this belief - as this evil belief disengages the united, all the more so will it not unite the disengaged - they leaned towards belief in the thing which they could not deny among the masses. As if they would put this out of their mouths, [the masses] would have killed them. I mean to say [that this thing is] the words of Torah. And [so] each one said to his party that he believes in the Torah, but disagrees with the transmission [of its oral explanation] - that it is not true. And this was to exempt themselves from the accepted commandments and ordinances and decrees. Since they could not push off everything - the written [Torah] and the received [explanation].  And also [this way], the way of interpretation was broadened for them. Since once the explanation was given to their choice, he was able to be lenient in what he wanted and to be strict in what he wanted. [This is] since he did not believe in the fundamentals at all, yet he sought things that would still be accepted by some people. And these evil groups came out from then. And they are called Karaites in these lands - I mean to say, Egypt. And their names among the sages are Sadducees and Boethusians. And they are the ones that began to question the transmission and to explain all of the verse according to what appears to them without listening to the sage at all, [which is] the opposite of what He, may He be blessed, stated (Deuteronomy 17:11),  "You shall act in accordance with the instructions given you and the ruling handed down to you; you must not deviate from the verdict that they announce to you either to the right or to the left."

Are Baytusim and Tzadokkim the same? Are they interchangeable? Interestingly, the Mishna as quoted in the Gemara Rosh Hashana 22a, refers to Baytusim, but in the text of the Mishna it says Minim, Which is a generic term for various heretical sects (See Rambam Pirush Hamishna Chulin 1:2)

מתני׳ אם אינן מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם משקלקלו הבייתוסים התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירין:

MISHNA: If the members of the Great Sanhedrin in Jerusalem are not familiar with that one who saw the new moon, i.e., that he is a valid witness, the members of his local court of twenty-three send another with him to testify about him. The mishna adds: Initially, the court would accept testimony to determine the start of the month from any person, as all are presumed to be qualified witnesses, absent any disqualifying factors. However, when the Boethusians, a sect whose members had their own opinions with regard to the establishment of the Festivals, corrupted the process by sending false witnesses to testify about the new moon, the Sages instituted that they would accept this testimony only from those men familiar to the Sanhedrin as valid witnesses.

Tosafos Yom Tov (Rosh Hashana 2:2) notes this and explains that the different names have to do with historically who actually did what, but it does not seem to attribute different philosophies:

משקלקלו הכותים. וכן גירסת הר"ב. ולעיל גרס המינין. והם הביתוסים. כדאיתא בברייתא בגמרא. וצריך לומר דמעשים שהיו כך היו. ששכירת העדות ביתוסים עשאו. ומשיאין. כותים היו. וכגרסת הר"ב. כן גירסת הרמב"ם אבל רש"י גורס מינים בתרווייהו [*בדפוס ישן. ולפ"ז גם המה בייתוסים היו]:

Mishna Menachos (10:3)

כֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂים. שְׁלוּחֵי בֵית דִּין יוֹצְאִים מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְעוֹשִׂים אוֹתוֹ כְרִיכוֹת בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹחַ לִקְצֹר. וְכָל הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם, מִתְכַּנְּסוֹת לְשָׁם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִקְצָר בְּעֵסֶק גָּדוֹל. כֵּיוָן שֶׁחֲשֵׁכָה, אוֹמֵר לָהֶם, בָּא הַשָּׁמֶשׁ, אוֹמְרִים, הֵן. בָּא הַשָּׁמֶשׁ, אוֹמְרִים הֵן. מַגָּל זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. מַגָּל זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. קֻפָּה זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. קֻפָּה זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. בְּשַׁבָּת אוֹמֵר לָהֶם, שַׁבָּת זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. שַׁבָּת זוֹ, אוֹמְרִים הֵן. אֶקְצֹר, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ קְצֹר. אֶקְצֹר, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ קְצֹר. שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ הֵן, הֵן, הֵן. וְכָל כָּךְ לָמָּה. מִפְּנֵי הַבַּיְתוֹסִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים, אֵין קְצִירַת הָעֹמֶר בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב:

How would they do it [reap the omer]?The agents of the court used to go out on the day before the festival and tie the unreaped grain in bunches to make it the easier to reap. All the inhabitants of the towns near by assembled there, so that it might be reaped with a great demonstration. As soon as it became dark he says to them: “Has the sun set?” And they answer, “Yes.” “Has the sun set?” And they answer, “Yes.” “With this sickle?”  And they answer, “Yes.” “With this sickle?” And they answer, “Yes.” “Into this basket?” And they answer, “Yes.” “Into this basket?” And they answer, “Yes.” On the Sabbath he says to them, “On this Sabbath?” And they answer, “Yes.” “On this Sabbath?” And they answer, “Yes.” “Shall I reap?”   And they answer, “Reap.” “Shall I reap?” And they answer, “Reap.” He repeated every matter three times, and they answer, “yes, yes, yes.” And why all of this? Because of the Boethusians who held that the reaping of the omer was not to take place at the conclusion of the [first day of the] festival.

Tosafos Yom Tov ibid also says they are interchangeable:

כל כך למה מפני הביתוסים. והר"ב העתיק צדוקים וביתוסים. גם בתחלת המשנה פי' שיכירו הצדוקים. וכן בריש פירקין. כתב מפני הצדוקים וכו' טעמו דשתי הכתות יצאו למינות. כדפי' במשנה י"א פ"ק דאבות וליכא בינייהו. ומיהו מתני' דקתני ביתוסים וכן העתיק רש"י. וה"נ תניא בברייתא דבייתוסים הם שאמרו עצרת אחר השבת. ולעיל מינה תניא דצדוקים היו אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד. ויראה שאף על פי ששתי הכתות יצאו למינות. מכל מקום כת זו פקרו בדבר זה וזו בדבר אחר. ואח"כ קבלו שתיהן לרעה זו מזו [*וכן ראיתי לחכם בספר המתואר מאור עינים בפ"ג מהחלק שממנו המתואר אמרי בינה]:

But Tiferes Yisrael ibid says they each had a different philosophy :

אין קצירת העומר במוצאי יום טוב

 ר"ל במוצאי ט"ו ניסן. רק במוצאי שבת הראשון שאחר יום א' של פסח. להכי כך שואל ומשיבין לו. כדי לפרסם שהכל מודים בדבר ושלא מדעתו לבד עושה וצדוקים ובייתוסים היו ב' כתות לאפיקורסים שבישראל שהכחישו בתורה שבעל פה. כל אחת באופן אחר [ועי' במאור עינים בפי"ג מאמרי בינה]. והם היו אומרים דהא דכתיב בעומר ממחרת השבת יניפנו הכהן. היינו יום א' בשבוע. שהוא מחרתו של שבת בראשית. אבל אנו קבלנו ממשרע"ה דהיינו ממחרת יוט"ר של פסח:

Regardless of their origin, it is important to understand they did not survive. And the reason is of a great significance to us. One of the functions of so many of the rabbinic enactments in the era immediately pre-and then post destruction of the temple was to find ways to maintain consistency and meaning for the Jewish people once there no longer was a center of worship. Many of the enactments are designed to create either a sense of individual worship, or uniformity, such as the various rituals for prayer as well as the investment of power in local. rabbinical Authority. Other type of a enactments such as muktzeh which were expanded upon and other gedarim allowed for bringing holiness into every day life such as washing hands similar to the priests before eating, which also elevated eating into an almost sacrificial table. Ultimately, the rabbis won with their idea of Judaism persisting and the other secys were relegated to the dustbin of history.

What is their status as Jews? This is relevant to their philosophical heirs such as reform or possibly conservative Jews, depending on if they keep mitzvos and believe in the Oral Torah. Rambam in Hilchos Mamerim 3:3, after describing all kinds of vigilante actions that can be taken against heretics, states the following:

 

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאִישׁ שֶׁכָּפַר בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ וּבִדְבָרִים שֶׁנִּרְאוּ לוֹ. וְהָלַךְ אַחַר דַּעְתּוֹ הַקַּלָּה וְאַחַר שְׁרִירוּת לִבּוֹ וְכוֹפֵר בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה תְּחִלָּה כְּצָדוֹק וּבַיְתּוֹס וְכֵן כָּל הַתּוֹעִים אַחֲרָיו. אֲבָל בְּנֵי הַתּוֹעִים הָאֵלֶּה וּבְנֵי בְּנֵיהֶם שֶׁהִדִּיחוּ אוֹתָם אֲבוֹתָם וְנוֹלְדוּ בֵּין הַקָּרָאִים וְגִדְּלוּ אוֹתָם עַל דַּעְתָּם. הֲרֵי הוּא כְּתִינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה בֵּינֵיהֶם וְגִדְּלוּהוּ וְאֵינוֹ זָרִיז לֶאֱחֹז בְּדַרְכֵי הַמִּצְוֹת שֶׁהֲרֵי הוּא כְּאָנוּס וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע אַחַר כָּךְ [שֶׁהוּא יְהוּדִי וְרָאָה הַיְהוּדִים וְדָתָם הֲרֵי הוּא כְּאָנוּס שֶׁהֲרֵי גִּדְּלוּהוּ עַל טָעוּתָם] כָּךְ אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ הָאוֹחֲזִים בְּדַרְכֵי אֲבוֹתָם הַקָּרָאִים שֶׁטָּעוּ. לְפִיכָךְ רָאוּי לְהַחְזִירָן בִּתְשׁוּבָה וּלְמָשְׁכָם בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לְאֵיתָן הַתּוֹרָה:

 

whom does the above apply? To a person who denied the Oral Law consciously, according to his perception of things. He follows after his frivolous thoughts and his capricious heart and denies the Oral Law first, as did Tzadok and Beitus and those who erred in following them.

The children of these errant people and their grandchildren whose parents led them away and they were born among these Karaities and raised according to their conception, they are considered as a children captured and raised by them. Such a child may not be eager to follow the path of mitzvot, for it is as if he was compelled not to. Even if later, he hears that he is Jewish and saw Jews and their faith, he is still considered as one who was compelled against observance, for he was raised according to their mistaken path. This applies to those who we mentioned who follow the erroneous Karaite path of their ancestors. Therefore it is appropriate to motivate them to repent and draw them to the power of the Torah with words of peace. (Translation courtesy of Eliyahu Touger, https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/1181854/jewish/Mamrim-Chapter-3.htm )

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Eruvin 68

Translations Courtesy of Sefaria

 

Check Out My Youtube Channel!

https://www.youtube.com/channel/UC0l_fqDHwfxWIliEPulZbUA?view_as=subscriber