אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב שֵׁרֵבְיָא: בְּאוּרְתָּא אֲמַר רָבָא הָכִי, לְצַפְרָא הֲדַר בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ שְׁרִיתוּהָ? יְהֵא רַעֲוָא דְּתִשְׁרוֹ תַּרְבָּא.

Ravina said to Rav Sherevya: In the evening Rava indeed said so, as you said; however, in the morning he retracted his statement, and that is what I cited. Rav Sherevya, however, did not accept this explanation, and said: Did you permit the wife of a priest without ḥalitza, despite the fact that Rabban Shimon ben Gamliel deems the baby stillborn unless he survives to the age of thirty days? Since you have violated his ruling, may it be God’s will that you continue along this path and permit the eating of forbidden fat.

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Shabbos 136

What an usual and unexpected curse? Could Rav Sherevya really meant to curse Ravina in that way?

פרי צדיק וישלח י״ד

נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק לשון שובב מצינו וילך שובב בדרך לבו וכן שובו בנים שובבים ובגמ' (יומא פו.) דמעיקרא שובבים אתם ופירש"י כאלו נעשה על ידי נערות ושטות ושובבות ע"ש ואם נפרש כאן מלשון שובבות לכאורה לאו רישיה סופיה דכ' ינחני וגו' ועל כן מפרשים מלשון השבה או ישיבה ונייחא. ויש לומר על פי מ"ש בגמ' (שבת קלו:) א"ל רבינא לר"ש באורתא אמר רבא הכי לצפרא הדר ביה א"ל שריתוה יהא רעוא דתשרו תרבא. והנה בודאי האמת היה ששמעו מרבא בצפרא דמותרת בלא חליצה ורב שרביא גם כן לא חשדוהו למשקר. רק לא נראה לר"ש שיהיה הדר ביה רבא דדרכו של רבא כשחזר בו אוקים אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי כמו שמצינו (עירובין קד. ובב"ב ובנדה) או אמר בלשון לאו מלתא היא דאמרי (כמו יבמות כ : וש"מ) וכאן שאמר סתם בלילה לאיסור ולצפרא להיתר ס"ל לרב שרביא שהוא מסופק בדבר וכעין שמצינו (שבת קיג. וש"מ) אין ולאו ורפיא בידיה ומפני הספק פעם אמר כך ופעם אמר כך להודיע שהוא מסופק בדבר וכיון דמספקא ליה לרבא צריכין להחמיר מספק דחולצת ולא נראה לרב שרביא דהדר ביה רבא כדעת רבינא בדעתו. אבל מה שאמר יהא רעוא דתשרו תרבא קשה לומר שיקלל אותם שיטעו ח"ו להתיר חלב באכילה ולומר עוד בלשון יהא רעוא כמתפלל שיהי רצון מהשי"ת להכשילם בטעות כזה. ויתכן על פי מ"ש במשנה (דאבות פ' ד) הוי רץ כו' ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה ויש להבין בשלמא שכר מצוה מצוה היינו שיוסיף לעשות רצון השי"ת שמצוה גוררת מצוה וזה עיקר השכר שא"צ לעבוד לקבל פרס. אבל שכר עבירה עבירה שגוררת עבירה אוי לאותו שכר עונש מיבעי ליה למיתני. והתוספות יום טוב כתב דאינו דומה שבמצוה הבא לטהר מסייעין לו שגוררת מצוה אבל שכר עבירה רק שמניחו השי"ת ביד טבעו הרע אבל לא שיסייעוהו דהא בא לטמא פותחין לו ולא מסייעין ח"ו ע"ש. ויש להבין לפי"ז למה נשנה בלשון א' כיון שאין דומים כמפורש בגמ'. אך מצינו בפסוק גם כן שקילל דוד המלך ע"ה לשונאיו ואמר תנה עוון על עונם דמשמע שיסייעוהו לרע ואינו המדה דבא לטמא רק פותחין לו ולא מסייעין. אבל שונאי דוד היו ת"ח והיו סבורים שעושים כדין וצדיקים גמורים הם בזה שעושים. שהיצר הרע הטעה אותם כדרכו לומר לרע טוב ולשום חושך לאור ודוד המלך ע"ה רצה שישובו בתשובה ואיך יחזרו בתשובה והם צדיקים בעיניהם ועל כן ביקש מהשי"ת תנה עוון על עונם שיהיה עוון זה גורר עוון מפורש והיינו שיכשלו בדבר שידעו שהוא עוון ולא יוכל היצר הרע לסמא עיניהם להשים חשך לאור. ואל יבאו בצדקתך היינו שלא יסברו שהם צדיקים וזש"נ ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו שהם לפי טעותם סבורים שהם צדיקים ונכתבים בספר חיים ועל ידי שיהיה העבירה גוררת עבירה מפורשת יתנו אל לבם שמה שרודפים לדוד גם כן חטא ועון ורק היצר הרע סימא עיניהם לומר לרע טוב ואז ישובו בתשובה. וז"ש ששכר עבירה עבירה שלפעמים היצר הרע מטעה לאדם שמלמדו להועיל כענין מ"ש (חולין צב.) כת"ח נדמה לו וטפלו לימינו כמו רבו המלמדו חכמה רק יעקב אבינו ע"ה שמדתו אמת הרגיש אחר כך כי מרמה ידבר אבל שאר בנ"א לפעמים היצר הרע מסמא עיניהם ואומר לרע טוב. וכענין מה שאמרנו במ"ש (ברכות סא.) יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב היינו דלפעמים היצר הרע נוטה ללב חכם לימינו ומסתיר עצמו כרב המלמדו להועיל והאדם עובר עבירה ונדמה לו שעושה מצוה. וכשיש לו זכות שיקבל שכר על העבירה והיינו שיעשה תשובה מאהבה ויהיה זדונות נעשות כזכיות ויקבל עליהם שכר כש"נ עליהם הוא יחיה (וכמ"ש יומא פו :) אז עבירה זו גוררת עבירה מפורשת לעין וישים אל לבו ששורשה הוא ממה שעבר עבירה בדומה לה ונדמה לו שעושה מצוה. ויעשה תשובה עליהם ויהיה נעשות כזכיות ויקבל עליהם שכר וז"ש ושכר עבירה עבירה שכר דייקא. ויש לומר שזה היה כונת ר"ש שחשד לרבינא שהתיר האיסור וסבור שכדין עשה מפני ששמע מרבא לצפרא שאמר להיתר וס"ל דהדר ביה רבא. ורב שרביא ס"ל דמספק"ל ליה לרבא ואמר לפעמים כך ולפעמים כך אין ולאו כמו שאמרנו. ע"ז א' שריתוה שלא כדין בטעות יהא רעוא דתשרו תרבא בטעות ואז תכירו הטעות וממילא תתנו לב שגם כאן היה הוראה בטעות ותעשו תשובה ע"ז ולזה נצרך רעוא ורצון מהשי"ת לסייע לטוב לעשות תשובה. ושבת כ' ביה טוב להודות לה' שכל מי שמודה על פשעיו ה' מרחמהו (כמ"ש פרדר"א פ' יט) והתשובה בב' פנים. לפעמים יאיר לו השי"ת ביראת ה' ועל ידי זה יעשה תשובה ויודה על פשעיו ויעזוב אותם עבירה בטעות וסבור דמצוה קא עביד שהיצר הרע סימא עיניו. אז השי"ת מזמין לו שנכשל וחטא זה גורר בשוגג עבירה מפורשת יותר וע"י זה ישים אל לבו שהראשונה גם כן היתה עבירה ולא מצוה ויש לומר שזה שנ' נפשי ישובב מלשון וילך שובב שעושה מעשה שובבות ונערות ועל ידי זה ינחני במעגלי צדק לשוב בתשובה על העבירה שעבר בטעות לעשות מצוה וכעת יעמוד על האמת וישוב בתשובה שלמה:

Rav Tzadok HaCohen Mi-Lublin suggests indeed Rav Sherevya did wish this upon Ravina. Sometimes People need to stumble on an even greater sin to poke a hole in the rationalizations. This is how he interprets The reward for sin is sin. The use of the word “reward“ actually means a reward because it is a wake up call to remind you to repent by seeing how your rationalizations have a lead to even greater disintegration of observance and more mistakes. In this case, he wanted to Ravina to realize that his lack of tending more carefully to Rava’s words leads to mistakes which Ravina thought was correct judgment. Only a larger catastrophic mistake would lead Ravina to the correct realization.

for Video Shiur click here to listen:  Psychology of the DAF Shabbos 136

Photo by Matteo Maretto on Unsplash

Translations Courtesy of Sefaria

Translations Courtesy of Sefaria, except when, sometimes, I disagree with the translation

Do you like what you see? Please subscribe and also forward any articles you enjoy to your friends, (enemies too, why not?)